קיצור של הלכות ט' באב

 

א. מקור הצום וטעמו

 

הנביאים קבעו את יום ט' באב ליום תענית עקב חמשה דברים קשים שארעו לעם ישראל ביום הזה, במהלך השנים, והם:

1. חרב בית המקדש הראשון.
2. חרב בית המקדש השני[1].
3. נגזר על הדור שיצא ממצרים שלא יכנסו לארץ (רק צאצאיהם).
4. חרבה העיר ביתר ונהרגו כל ישראל שהיו בה ע"י הרומאים.
5. חרש טורנוסרופוס הרשע את בית המקדש ואת סביבותיו.

 

ב. הסעודה המפסקת[2]:

 

המנהג הוא לשבת על הארץ[3] ולאכול בסעודה זו לחם[4] ועדשים או ביצים, משום שהם מאכל אבלים,

ואסור לאכול בה בשר[5] ודגים, ואין לשתות בה יין, וגם מי שרגיל לקנח סוף הסעודה בדברים המענגים אין לאוכלם בסוף הסעודה המפסקת. עוד אסרו לאכול בסעודה זו שני תבשילים או יותר.

 

ג. חמשת איסורי היום, ועוד ממנהגי היום:

חמישה דברים נאסרו על עם ישראל בט' באב, ותחילת איסורם הוא מזמן השקיעה (19:32) וסיומם בזמן צאת הכוכבים (19:58), ואלו הן:

1. אכילה ושתיה.
2. רחיצה[6].
3. סיכה (היינו למרוח שמו או משחה על הגוף לתענוג).
4. נעילת נעלי עור.
5. תשמיש המיטה (היינו קיום חסי אישות בין איש ואישתו).

 

*ישנם מיקרים (כגון: חייל בתפקיד, חולה, אישה הרה, אישה מנקת וכד') שבהם צריך לברר אצל רופא ואצל הרב כיצד לנהוג, אין להחמיר או להקל בלי להתייעץ לפני כן!

 

חוץ מאיסורים אלו הנזכרים, ישנם עוד מספר מנהגים שכבר נהגו בתשעה באב:

1. לא עושים מלאכה[7], ומשא ומתן.
2. אין אומרים "שלום" איש לרעהו, כמנהגם של אבלים.
3. לא לומדים תורה[8] אלא בדברים המצערים.
4. טיולים ובילויים שמשיחים את דעתו של האדם מאבל החורבן נאסרו.
5. יושבים וישנים על הארץ (ואיסור זה הוא עד חצות היום, דהיינו עד 12:46).
6. נוהגים להרבות בתשעה באב בפרט לתת צדקה לעניים.
7. נהגו לסדר ולנקות את הבית, לאחר חצות היום, כהכנה לביאת משיח צידקנו, וזאת כדי לקבוע בליבנו את אמונת הגאולה.

 

ד. התפילות בט' באב

 

מנחה של יום ח' באב (יום שני בשעה 19:10)

במנחה שלפני הצום לא אומרים תחנון.

 

ערבית של ליל ט' באב

מסירים את הפרוכת מארון הקודש[9], ממעטים ככל האפשר בתאורה בבית הכנסת[10], ומתפללים את תפילת ערבית על הארץ, לאט בנחת כדרך האבלים. לאחר תפילת העמידה[11] קוראים את מגילת איכה, ואומרים קינות.

 

שחרית (יום שלישי בשעה 6:30)

בשחרית של ט' באב לא מתעטפים בציצית ולא מניחים תפילין[12].

לאחר חזרת הש"ץ אומרים קדיש, קוראים בתורה ומפטירים ההפטרה, מחזירים את הספר להיכל, אומרים קינות וקוראים את מגילת איכה, ולאחר מכן מסיימים את התפילה[13].

 

מנחה (18:40)

מתעטפים בטלית ותפילין, ומשלימים את קטעי התפילה שלא נקראו בבוקר (מי שלא קרא שיר של יום וכד'). מוציאים ספר תורה, ולאחר קריאת התורה קוראים את ההפטרה בברכותיה.

הכוהנים נושאים כפיהם בברכה.

 

ה. מוצאי תשעה באב

מתפללים תפילת ערבית רגילה כמו בכל יום חול, מברכים/מקדשים את הלבנה, ובצאת הכוכבים (19:58) יוצא הצום.

 

אולם בתשעה באב לקראת סופו של היום הציתו הרומאים הרשעים את היכל בית המקדש, והמשיך בית מקדשנו להישרף עד שקיעת החמה של יום העשירי. ולכן נוהגים אנו בכמה איסורים גם בעשירי באב:

1. אכילת בשר ושתיית יין- לא אוכלים בשר ולא שותים יין עד חצות היום, והספרדים נהגו להימנע כל היום כולו.
2. שירים ומנגינות- אין לשומעם עד צאת יום העשירי.
3. רחיצה במים חמים- נוהגים שלא לרחוץ במים חמים עד חצות היום, ומעיקר הדין לספרדים מותר.
4. כיבוס הבגדים, תספורת וגילוח- כל אלו מותרים מיד בצאת הצום לספרדים, ואילו למנהג האשכנזים אין מכבסים, לא לובשים בגדים מכובסים, לא מסתפרים ולא מתגלחים עד חצות היום.

 

אבל כשחל יום העשירי ביום שישי, נהגו כולם להקל ורחוץ בחמים, לכבס, להסתפר ולהתגלח כבר בבוקר יום שישי לכבוד שבת, וכן התירו לטעום מאכל שיש בו בשר שמבשלים אותו לסעודות השבת.

 

בברכת:

יהפוך  הקדוש ברוך הוא יום זה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים,

והאמת והשלום אהבו

ניר הרמן

050-8-784-128