ש. פתיחה
טלפונים
טפסים
לוח מודעות
ק. שירות
פורום
חירוםהלכות חודש ניסן
הלכות חודש ניסן
הקדמה
חג הפסח הוא החג "הכי ארוך" בשנה. עקרות הבית החרוצות מתחילות "להפוך את הבית" כבר בט"ו בשבט וכל השאר מתחילות לרדוף אחר הסמרטוטים מייד לאחר שגמרו לאחסן את הממתקים ממשלוחי המנות...
ההכנות לא נגמרות בניקיון- צריך גם לקנות אוכל כשר לפסח (ולא לשכוח גם את הפרטים הקטנים ביותר), לבשל ולאפות, לכבס את כל הבגדים (מי יודע מה יהיה מזג האוויר - גשם או חמסין...) ועוד, ועוד...
אך לא רק לנשים מחכה עבודה - גם לשאר בני הבית, ובעיקר לבעל הבית, יש מה לעשות בתקופה הזאת.
במאמר הבא נביא חלק מן ההלכות הקשורות לימים שלפני הפסח. אולם, אם אתם שייכים למעמיקים שבינינו, אל תסתפקו בכך, אלא צאו ולמדו עוד!
הכנות רוחניות
"שואלין בהלכות פסח, קודם לפסח שלושים יום"
שלושים יום לפני ליל הסדר (כבר במוצאי פורים) מצווה להתחיל וללמוד את הלכות החג. הלכות רבות מיוחדות לחג הפסח- ביעור חמץ, בדיקת חמץ, הגעלת כלים, הלכות ליל הסדר... מלבדן יש הלכות לחול המועד (ששייכות לפסח ולסוכות) והלכות ליום טוב (שנוהגות בכל החגים).
מלבד ההלכות והמנהגים, צריך להתכונן גם לקראת ליל הסדר - להכיר טוב יותר את ההגדה, להכין "חידושים", סיפורים, משלים, חידות, בדיחות, הצגות, משחקים... על מנת שכולם יוכלו להשתתף בחוויית הסדר.
אם נשאיר הכול לרגע האחרון, אנחנו עלולים להיבהל מהמשימה הגדולה שלפנינו ולסגת אחורה בייאוש. חבל, פסח טומן בחובו מצבורי כוחות אדירים לשנה הקרובה ולחיים בכלל. כל מה שצריך הוא להושיט יד, לאחוז במטלית או בספר (ולהחליף מידי פעם) ולצאת לדרך.
אין מתענים בניסן
"אין נופלין על פניהם בכל חודש ניסן, ואין אומרים 'צדקתך' בשבת במנחה, ואין מספידין בו, ואין מתענין בו..."
קדושה מיוחדת יש לחודש ניסן וקדושה זו באה לידי ביטוי במיעוט מנהגי אבלות - שינויים בתפילה, לא עורכים הספדים על הנפטר ולא צמים. וכן נוהגים שלא לעלות לבית העלמין. במקרה של אזכרה (יאר-צייט) וכד' יש להפנות אל הרב.
נמנעים מאכילת מצה
"יש הנוהגים שלא לאכול מצה מראש חודש ניסן".
יש הנוהגים שלא לאכול מצה כבר מראש חודש ניסן. אחרים נמנעים מאכילתה ביממה או ביום שלפני החג. הטעם למנהגים אלו הוא שתהיה אכילת המצה, בליל הסדר - ניכרת.
קמחא דפיסחא
"ומנהג לקנות חיטים ולחלקם לעניים לצורך פסח"
כל ישוב דואג, שהעניים בתוכו יוכלו לקיים את כל מצוות החג - אכילת מצות, סעודה, ארבע כוסות וכו'. שהרי חג הפסח הוא חג החירות ואיך נוכל להרגיש בני חורין, אם בסביבתנו יש אנשים רעבים, שאין להם מה לאכול?
כל תושבי המקום חייבים לתרום ממון (או מזון) לעניים. עד כדי כך, שכל אחד צריך להיות או מהנותנים או מהמקבלים.
אפשר להעביר את המזון/כסף למזון לוועד בית הכנסת שידאג להעביר את המצרכים לחג למשפחות שאין בידם יכולת לכלכל עצמם לקראת הפסח. ניתן לפנות טלפונית לרונן סלוק (הטלפון נמצא בספר טלפונים שבאתר) ולקבל הנחיות למסירת המצרכים.
"שבת הגדול"
"שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול"
טעמים רבים ניתנו לשם המיוחד של השבת האחרונה לפני הפסח. אחד מן הטעמים הוא דרשת היום בבתי הכנסת - דרשה גדולה, מפיהם של גדולי התורה. מנהג שהחל כבר בימי המשנה.
גדולי הרבנים, בכל עיר ושכונה, נוהגים לדרוש בבתי הכנסת המרכזיים שבמקום. הדרשות עוסקות בהלכות העיקריות של הפסח - דיני הגעלה, ביעור חמץ ואפיית מצות. הרבנים מתבלים את דבריהם במדרשים ובסיפורים שמושכים את הלב וכל התושבים משתדלים להגיע, להקשיב ולהחכים.
נוהגים לברך זה את זה בברכת "שבת הגדול מבורך!"
לסיום נצרף הלכה נוספת, שאינה קשורה ישירות לחג הפסח, אלא לעונת האביב.
ברכת האילנות
"היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר: 'ברוך... שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם'"
את 'ברכת האילנות' מברכים, כשרואים עצי מאכל פורחים.
הטוב ביותר הוא לברך על שני עצים ממין שונה (לכל הפחות), אולם אפשר לברך גם על שני עצים ממין אחד, או על עץ בודד (הברכה מופיעה בסידורי התפילה, לרוב בפרק המיוחד לברכות).
"זריזין מקדימין למצוות" ולכן נהגו ישראל לברך מיד לאחר תפילת שחרית של ראש חודש ניסן, "ברוב עם הדרת מלך", אולם אפשר לברך ברכה זו כל חודש ניסן, וכן אפשר לברך ברכה זו ביחיד. ורצוי שלא לברך את ברכת האילנות בשבת.
רצוי שלא לברך על עצים שגילם פחות משלוש שנים (שאז הפירות עדיין בגדר "ערלה" והם אסורים באכילה).
נלקט והוגה מאתר www.aish.com
ע"י ניר הרמן